"גאולה"

גליוננו זה הוא המשכו של גיליון בהר-בחוקותי תש"ך. עוסק הוא בסיומה של פרשת היובל בגאולה שדות ובעיקר בגאולת בתים. יש להתחיל את הלימוד כמובן בקריאת הפרשה החל מפסוק ח' ויש לעמוד על רעיון היובל בכללו, על טעם המצווה עפ"י הדעות השונות שנאמרו בה. וכדאי לפתוח בדברי ספר החנוך, שהובאו בגיליון בהר תשי"ד:

רצה השי"ת להודיע לעמו כי הכל שלו ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפ הוא ליתנה בתחילה, כי לו הארץ כמו שכתוב. ועם מצוה זו של ספירת מ"ט שנה ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חברם ולא יחמדוה בלבם בדעתם כי הכל שב לאשר חפץ האל שתהיה לו. וענין זה דומה למה שנהוג לעשות במלכותא דארעא שלוקחים ארצות מזמן לזמן מערי הבצורות אשר לשריהם להזכיר להם יראת האדון (המלך) וכן הדבר הזה, שרצה הש"י שישוב כל קרקע לאשר לו אחוזת הארץ ממנו בה, וכן כל עבד יצא מתחת יד אדוניו ויהיה ברשות בוראו. ואולם מלכי ארץ יעשו כן ליראתם פן ימרדו השרים בם. והאל ב"ה צווה לעמו כן לזכותם, להיטיב להם.

בקבוצת לומדים מביני דבר ראוי לעמוד על דרכי הרב קוק (בהקדמתו לספר שבת הארץ) שהובאו בגיליון בהר תש"ז ולהעמידן מול דבר הכלכלן האמריקאי הנרי ג'ורג' (שהובאו אף הם באותו גיליון), נוצרי בן המאה הי"ט שהאריך לדבר בספרו "משה המחוקק" בשבחה של מצוות היובל. (דברי הגיליון הנ"ל הובאו אח"כ גם בספרו של הרב יעקבסון "בינה במקרא" ח"א תשי"ג, לפרשת בהר עמוד 141). ואע"פ שלכאורה קרובים דברי הרב ודברי הכלכלן בהסבירם את טעמה של מצווה זו – יעמוד המתעמק על המרחק הרב שבין ההשקפה הדתית של הרב לבין ההסבר החילוני של המלומד הנוצרי.

ומתוך דברים אלה יש להבין את עיקרון "הגאולה", ואף את סיבת ההבדלים שבין גאולת שדות לגאולת בתים (בתי ערי חומה מצד אחד ובתי חצרים מצד שני). ליתר קלות בהבנה נביא בזה את דברים הרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל י"ב א':

המוכר בית בתוך עיר המוקפת חומה, הרי זה גואלה כל י"ב חודש מיום שמכר, בכל עת שירצה... וכשרוצה לפדות נותן כל הדמים שלקח ואינו גורע ללוקח כלום.
ב': ואין הקרובים פודים אותן אלא הלוקח עצמו...
ד': הגיע י"ב חודש ולא גאלה, הרי זו נחלטת ביד הלוקח.

לשאלה א נביא בזה את רשימת ההבדלים כפי שסדרם ר' דוד הופמן, בפירושו לס' ויקרא ע' רל"א:

כט. משפט הגאולה לבית מושב עיר-חומה שונה בענינים רבים ממשפטי הגאולה לשדה: א. את השדה אפשר לגאול רק בתום שתי שני תבואות (ראה לעיל ביאור לפס' ט"ו), ואילו בית-חומה אפשר לגאולה מיד; ב. שדה-אחוזה יכול לגאול גם קרובו של המוכר, ואילו בית-חומה אפשר רק להיגאל על-ידי המוכר עצמו; ג. בשדה-אחוזה יש לנכות מן החשבון הנאת השנים שעברו, ואילו בגאולת בית עיר-חומר צריך המוכר להחזיר לקונה את המחיר המלא בשעת הגאולה; ד. בית עיר-חומה אפשר לגאול רק עד תום שנת הממכר, ואילו שדה-אחוזה – בכל זמן, אחרי תום שתי השנים הראשונות; ה. שדה-אחוזה שלא נגאל חוזר לבעליו ביובל, ואילו בית עיר-חומה שלא נגאל בזמנו נשאר בידי הקונה לצמיתות.

להבנת שאלה ב וכן ד4 יש לחשוב מהו מובנה הראשוני של מילת גאלה, האם הוא יציאת משהו או מישהו מרשותו של משהו בתשלום כסף או יציאתו מרשותו חינם אין כסף. גם משה מנדלסון וגם בובר-רוזנצווייג תרגמו "גאולה" ללשון einlosen, ואילו התרגום האנגלי הנוצרי תרגמו: redemption, "וגאל את ממכר אחיו": then shall he redeem that which his brother sold

איזה תרגום צדק?