גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת קדושים
שנת תשכ"ב

דיני צדק חברתי

ויקרא פרק יט, פסוקים לב - לו

בשנים הקודמות הקדשנו את גיליונות פרשת קדושים מדי שנה לפסוק אחד בלבד (ויש שהצטמצמנו אף בחצי פסוק). מאחר שפרשת קדושים "רב גופי תורה תלויין בה" (רש"י לפסוק ב' ד"ה דבר אל כל עדת ישראל) הרי שכל פסוק מפסוקיה מקיף חלקים שלמים של התורה ולכך יש להקדיש לכל אחד לפחות שיעור שלם, הפעם עמדנו על שלושה עניינים, עניין הקימה בפני שיבה, (שזו לנו שאלת השלמה לגיליון קדושים תשי"ז אשר עסק כולו בפסוק זה), עניין הגר שהקדשנו לו את גיליון קדושים תש"ח בשלמות, ובעיקר בעניין המידות והמשקולות אשר עדיין לא נגענו בו בשנים הקודמות.

לשאלה הראשונה העוסקת בסמיכות הפסוקים והעניינים עיין גם גיליון קדושים תשט"ז שאלה א. מבנה פרקנו וסידור המצוות בו, קשה מאוד להבינו. ניסיונות רבים נעשו ע"י המפרשים למצוא את ההיגיון הפנימי שבסידור המצוות ובקישורם זה לזה – ולא נראים משכנעים. המעוניין בשאלה זו ימצא חומר בפירושו של אברבנאל, וכן בפירושו של ר' דוד הופמן לויקרא לפרשתנו. יותר קל מאשר למצוא את הפרינציפ לפיו בנוי ומסודר כל פרקנו, הוא למצוא טעם לקישורם של פסוקים בודדים, של קבוצות קטנות. בשאלה א שאלנו רק לקשר שבין שלושת העניינים שציינו לעיל.

לפי ר' דוד הופמן בפסוקים כ"ג–כ"ח מתחילה פרשה חדשה, המקבילה (שנית) לעשרת הדברות. המצוות שבפסוקים כ"ג–כ"ח מטרתם "לחזק את כבוד הבורא וההכרה בו" (מקביל ל"אנכי"), ואילו הפסוקים הבאים אחריו מנהגי עכו"ם, מזהירים אפוא בפני עבודה זרה לצורותיה ("לא יהיה, לא תעשו") (ואיסור הנחוש והעונן יש בו הקבלה ל"לא תשא" לפי כמה פירושים, עיין גיליון יתרו תשי"ז). "את שבתותי" ודאי מזדהה עם "זכור" פסוק ל"ב הקרוב לצו של כבוד אב ואם, וכך הוא ממשיך להסביר את סידור הפסוקים,

ל"ג – ל"ד בהתאם לחומש השני של עשרת הדיברות באות כאן מצוות שבין אדם לחברו, וכשם שבפסקה ראשונה של פרק י"ט מגיעות מצוות אלו אל שיאן בצו "ואהבת לרעך כמוך", כך נמצאת גם כאן המצווה של אהבת רע, אך הציווי שבכאן עולה עוד על זה דלעיל, באשר כולל גם את הגרים...

ל"ה – ל"ז כשם שבנקל יפותה האדם לענות את הגר, שאין לו מי שיגן עליו, כך יהיה קל להונות את האחרים במשקל ובמידה, באופן שלעשוק לא יוודע אפילו הדבר.

ואולם באופן אחר לגמרי מפרש ראב"ע (המשתדל בהרבה מקומות להסביר את הקשר בין פסוקים העוסקים במצוות שונות, ועיין דבריו בתחילת פרשת משפטים)

פסוק ל"ג

ד"ה וכי יגור איתך גר. הזכירו אחר הזקן והטעם, כאשר הזהרתיך לכבד את הזקן בעבור שאין לו כוח, כך אזהירך על הגר שכוחך גדול מכוחו, או בעבור שאין לו כוח שהוא בארצך, ברשותך.

אם כן לפי ראב"ע המכנה המשותף לשלושת העניינים הנידונים בפסוקינו הוא היחס לחלש, המשירה מפני ניצול אלה שאין להם אפשרות להגן על עצמם. ואפילו לפי ספורנו הקשר בין ל"ב לבין ל"ג-ל"ד הוא דווקא קשר ניגודי.

פסוק ל"ב

ד"ה והדרת פני זקן והם תופשי התורה... ואחר שהזהיר על כבוד הקדושים הזהיר מלבזות את השפלים.

עיקר עיסוקנו הוא בפסוק ל"ה. והקושי בתחילת פסוקנו הוא כפול: הן על עשיית עוול במשפט כבר הוזהרנו בפרקנו זה בפסוק ט"ו ועוד: מה עניין ה"משפט" אצל המשקר במידות ובמשקולות?

והנה להבנת דברי הספרא שהובאו בשאלה ה נביא בזה את דבריו של המלבי"ם:

שם "משפט" בא בעצם וראשונה על עיון הדיינים בין טענות הבעל דינים בדברי ריבות בין דין לדין והחלטת הצודק והבלתי צודק בדיני ממונות, אולם בהשאלה יבוא על כל חוק ותכונה וסדר המיוחד לאיזה דבר, כמו (שמות כ"ו ל) "והקמת את המשכן כמשפטו"; (במדבר כ"ז) "ושאל לו במשפט האורים".
אולם דרך חז"ל להשקיף בכל שם או פועל על עיקר שורשו וראשית הנחתו בלשון ולהשיב את המילות הנעתקים מעיקר הוראתם בדרך שאלה או מליצה אל מחצבתם, ואל הוראתם העצמי: (בראשית מ"ח) " וידגו לרב" – מה דגים שבים.. (ברכות כ) (ישעיה ג) "ועכסנה" משלון נחש (שבת עב); (בראשית ח) "עלה זית טרף בפיה" – אמרה יונה: יהיו מזונותי מרורים כזית. (עירובין י"ח) מלשון טרף ומזון, וכדומה הרבה.
וכן בכל מקום שבאה מילת "משפט" על תכונה או סדר, יחתרו להשיבו אל הוראתו העיקרית, "משפט" ממש כי למה תפש הכתוב לשון בלתי עצמי. כמו שאמר (בירושלמי שבת) "במשפט האורים" – וכי יש משפט לאורים? ושם "והקמות את המשכן כמשפט" – וכי יש משפט לעצים? אלא... וכן מה שאמר כאן "לא תעשו עול במשפט" - פירושו משפט ממש.

המלבי"ם מעמידנו כאן על אחת מן הדרכים שהמדרש הולך בהם תכופות, והיא החזרת מילה מהוראתה המושאלת, שבה היא משמשת לפי פשוטו של המקרא, אל הוראתה הראשונית.