גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת ואתחנן
שנת תשכ"ח

פן תשכח

דברים פרק ד

פרקנו זה תופש מקום מיוחד בתוך ספר דברים כולו. כבר פסוקו הראשון ד' א':

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת"

מוכיח שמתחיל כאן נאומו השני של משה רבנו (אחרי נאומו הראשון – נאום התוכחה – א' ו–ג' כ"ט), נאום לימודי של חוקים ומשפטים. אעפ"כ אין עדיין פרקנו מתחיל ממש בהוראת החוקים והמשפטים, ואינו פותח ביסודם של כל החוקים היינו בחזרה על עשרת הדברות, שהרי הם נדחים לפרק ה', אשר אף הוא מתחיל בפסוק פתיחה בדומה לד' א'.

פרק ה' פסוק א':   

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם
וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם"

לכן רואה ר' דוד הופמן את פרקנו כחלק שלישי של נאומו הראשון של משה.

בגיליון ואתחנן תשכ"ו הובאה החלוקה של הופמן כדלקמן:

1) א' ו' – ב' א'
2) ב' ב' – ג' כ"ט
3) ד א' – ד' מ'

והרבה אפשר לומר לזכותה של חלוקה זו. אולם אפשר לראות את פרק ד' גם כפתיחה לחלק השני של ספר דברים - החלק אשר על שמו נקרא הספר כולו משנה תורה, חלק העוסק בחוקים ובמשפטים: ד' א' - כ"ו ט"ו. חלוקה זו היא של הרמב"ן. ועיין על כך בפרוטרוט בגיליון ואתחנן תשט"ו.

ואולם הפעם הבאנו משהו מן הדיון שבין בובר ורוזנצווייג בשאלה זו כפי שהובעו על דפי כתב ידו הראשון והשני של התרגום ועל פתקי ההערות שכתב רוזנצווייג לאחר קריאת הצעותיו של בובר.[מתוך ארכיון בובר בבית הספרים הלאומי בירושלים.] גם במתן שמות לחלקים היו דעותיהם חלוקות.

בובר הציע:                   

פרק א'-ג' Moshes Reden: Ruiklich auf.du zuge.....                                  
פרק ד' א' – ד' מ"ב  Moshes Reden: die Offenbering                            
פרק ד' מ"ד – ח' י"ט   Mosehs Reden: ...                                               
פרק ט' א' – י"א ל"ב   Moshes Reden: ....
                                            

ואילו רוזנצווייג בהעדיפו את החלוקה המשולשת הציע:

1-3: Moshes Reden: die
4:     Moshes Reden: Joff
5-11: Moshes Reden: Hore Israel

בשאלות ב ו-ג יש להפנות תשומת לב מיוחדת למילה "רק". אם היא מאותם ה"רקין" הנדרשים למיעוט – הרי שהיא צריכה לצמצם את השמירה, כי "רקין ואכין למעט" פירושם שהם מצמצמים את היקפו של מה שנאמר אחריהם, את היקפו של הפסוק אשר הם עומדים בראשון. (כגון: ויקרא כ"ג: "אך בעשר לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא" – רש"י:

ד"ה אך: כל אכין ורקין בתורה מעוטים: מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים).

או שמא היא מאותן רקין הרגילים בשפת הדיבור שלנו, המוצאים את הנאמר אחריהם מכלל מה שנאמר לפניהם. יש להפנות תשומת לב התלמידים גם לכך שאין בהכרח פירוש ה"רק" בפסוקנו (ט') כפירושו בפסוק ו': "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". ובובר ורוזנצווייג אשר נזהרו מאד לשמור על אחידות תרגומם ולתרגם אותה מילה (או צורות שונות הנזכרות משורש אחד) בכל מקומות הופעותיהם באותה מילה גרמנית או לפחות במילים הנגזרות מאותו שורש, אף הם ראו שאין להם לתרגם את רק בפסוק ז' ואת רק בפסוק ט' באותה מילה. ולכן אמרו בפסוק  ז' ja doch, ואילו בפסוק ט' תרגמו אך jedoch!

דברי הר"ן בשאלה ג מצריכים לימוד רב. הוא מעמידנו על צורך האיזון בין הרגשת קרבת ה' ובין ההקפדה על הרגשת המרחק האין סופי. ועיין לזה הפירושים השונים – המנוגדים, לפסוק שמות כ' "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", שהובאו בגיליון יתרו תשי"ב.