גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהעלותך
שנת תשי"ח

תלונת העם ותגובת משה

במדבר פרק יא

אם ירצה המורה לפתח שעורו בסקירה על תלונות ישראל במדבר, ידפדף אתם תחילה בפרשת בשלח. יש להעמיד את התלמידים על כך, שמיד עם התגלות קשיים ראשונים – מתעוררים הפקפוקים, ההתמרמרות, ההטחות כלפי מעלה. אלא שהפעם בפרשתנו מוצאים אנו תלונות שלא מאותו סוג שמצאנוהו בפרשת בשלח. שם פרצו התלונות על רקע של מחסור אמיתי, סכנה לחיים מיד אויב, סכנה למות בצמא, ברעב, - אך כאן לפנינו תלונות על מה? קשה לומר, אם כי לא קשה להבין. מחסור לא ידוע, כי מן נתן להם דבר יום ביומו. וטוב המן כמסופר פה, גם לטעם, גם למראה עינים, גם קל להשיגו. כל זה נאמר ולא הוכחש על ידם. ובכל זאת... שוב תלונות, התמרמרות, התאוננות, התפרצות. לא מתוך רעב – אלא מתוך שובע.

את ההבדל הזה יכולים התלמידים לגלות בעצמם, מכאן ואילך יעבור השעור אל הגליון.

הפעם משתרע הגיליון על פני שטחו של פרק שלם ולא על מספר פרקים בלבד. שאלה א' מפנה את תשומת לבו של הלומד למבנהו של הפרק (החלק מפסוק ד'), לשלוב שתי העלילות: עלילה א': תלונות העם והמכה כתגובה לתלונותיהם. עלילה ב': תלונת משה ובחירת הזקנים כתגובה לתלונתו. הפעם אין זו חלוקה רגילה של פרק לפסקאותיו לפי שלבי הספור, כי לפעמים משתלבות שתי העלילות זו בזו בתוך פסקה אחת. ויושם לב לכך.

גם שאלה ג' עוסקת בפרק כולו ולא בפסוקים בודדים בלבד. בדרך התגברות התלונות יש להעמיד את התלמידים על השנויים בנושא "העם", "האספסוף", "בני ישראל", וכן יש לדייק בלשון הנשואים "כמתאוננים", "התאוו תאוה" "וישובו ויבכו", וכן אם נמסרו דברי התלונות רק כקביעת עובדה, "ויהי העם כמתאוננים" או אם נמסרו בדבור ישיר.

(לביטוי "התאוו תאוה" עיין גיליון בהעלותך תש"ז שאלה ג').

ויש לשים לב לדו משמעות שבמלים: מי יאכילנו בשר.

ונביא בזה לעזרת המורה את דברי ר' יצחק קארו, (זקנו של בעל השולחן ערוך) מתוך ספר ו"תולדות יצחק":

מה שאמרו (פסוק ד') "מי יאכילנו בשר" יש בו אחת משתי הבנות:
א: שהיתה להם תאוה לאכול בשר.
ב: שחוץ מן התאוה היו חושבים שאין יכולת בה' יתברך לתת להם בשר, כאמרם: "מי יאכילנו" – כלומר: אין יכולת בשום נמצא ואף אין יכולת בהבורא לתת להם בשר. והקבה"ו הבין האמת כמו שאמר אסף המשורר (תהלים ע"ח י"ח–י"ט) "וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם, וידברו באלוקים אמרו: היוכל אל לערוך שולחן במדבר?" אבל משה לא הבין אלא פשט הענין שהיה להם תאוה לאכול בשר.

שאלה ה' שייכת לנושא שלא אחת טפלנו בו בגיליונותינו, היינו: חולשותיהם וחטאיהם של אבות ונביאים, של גדולי עולם. ועיין בשאלה זו לגבי חולשותיו של משה גיליון בהעלותך תשי"ב, חוקת תש"ו, שמות תשט"ז.

(לגבי אברהם אבינו לך לך תש"ה, לך לך תש"י).