היציאה למלחמה

בהתקרב ספר דברים לקצו וישראל לתעודתם, מתרבים הדינים הקשורים בארץ ובייחוד הקשורים במלחמה אשר לקראתה יצאו.

היחס בין מלחמה "בדרך הטבע" וב"דרך נס", אשר קשה ואפילו בלתי אפשרי לקבעו (וכל ספר יהושע מראה על כפילות זו), נדון ברמב"ן המובא בשאלה א, בהשוואה שהוא משווה בין דברי הכהן לבין דברי השוטרים. יש להפנות תשומת לב הלומדים לשני המושגים בדברי הרמב"ן ב"ישועת ה'" וב"נוהג שבעולם". וכן יש להיעזר בהבנת דברי הרמב"ן האלה גם ע"י קריאה ברמב"ן, לדברים ח', יח:

ד"ה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל: ידוע כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם, על כן אמר אם תחשוב: "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" תזכור ה' שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל. ותזכור עוד, כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות, שם עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך ה' הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו ואם תשכח את ה', יכלה כחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו.

(כמובן על המורה להתחשב בגובה כיתתו, ההעמקה בדברי הרמב"ן האלה עם ראיית המסקנות השונות והרבות הנובעות מתוך דבריו – אינן אלא למבינים.)

שאלה ב אינה קשה וחלוקת המפרשים לשתי קבוצות יכולה להיעשות כולה ע"י התלמידים בלי כל עזרה מצד המורה. תפקיד החלוקה הזו אינו אלא לבדוק באיזו מידה הבינו הלומדים את דברי הפרשן. והיא דרך טובה הרבה יותר מאשר ישאל המורה את תלמידיו: מה היא דעת הפרשן בעניין פלוני – כי במקרה זה יחזור התלמיד על דברי הפרשן בשינוי לשון קצת (בעצם: קלקול לשון) ואין כל ערובה שהבין את דבריו.

תפקידם של חוזרי המלחמה (לפי שאלה ג) יש להשוותו עם תפקידי "משמר העם" בזמננו ועם עובדים בתפקידים הנדרשים "למאמץ המלחמתי" וכדומה.

בטרם גשת הלומדים לשאלה ד עליהם לראות ראשונה את שתי התפיסות השונות בחז"ל בעניין "הירא ורך הלבב" – את דברי ר' עקיבא ואת דברי ר' יוסי הגלילי.

רש"י, כ, ח:

הירא ורך הלבב: רבי עקיבא אומר: כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה.

רמב"ן, כ, ח:

ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא: על דעת רבי יוסי הגלילי (סוטה מד), כאשר הבטיח הכהן שה' יושיעם ולא יפקד מהם איש, ראוי שיבטחו בו הצדיקים, ויזהירו השוטרים את היראים מעבירות שבידם ולכך תלתה לו התורה לחזור על ביתו וכרמו ואשתו, לכסות על האחרים שחוזרין בשביל העבירות. ויהיה טעם "פן ימות", שהוא יחשוב בלבו כן – וינוס.
ועל דעת רבי עקיבא הוא כמשמעו, כי מי שירא אחר הבטחת הכהן, איננו בוטח בה' כראוי ולא יעשה לו הנס. וטעם "ורך הלבב", שאינו בטבעו לראות מכת חרב והרג כי "הירא" הוא אשר לא יבטח, ויחזיר אותו מפני מיעוט בטחונו, ו"רך הלבב" מפני חולש טבעו, כי ינוס או יתעלף.

(ויש לשים לב לכך, שבדברי רבי עקיבא אין הבדל בין הירא לבין רך הלבב, והוא האיש אשר אינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה, ואילו לפי דברי הרמב"ן יש הבדל בין שניהם. הראשון – הוא קטן אמונה, והשני – חלוש עצבים).

חשובים הם דברי רש"י "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם", שיש בהם דוגמה להתחשבות ההלכה בכלל של "כדי שלא לבייש". וכן אמרו לויקרא ז, יח: "כדי שלא לפרסם את החטאים" (ועיין גיליון צו תש"ח).

תלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק ח הלכה ג, דף ט ע"ד:

דאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש (ויקרא ו, יח): "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'" - שלא לפרסם את החטאים (וכן בירושלמי סוטה ח, ז דף כג ע"א).

עתה יגשו הלומדים לשאלה ד וישוו בין ראב"ע לבין הביאור. ההכרעה ביניהם צריכה להביא בחשבון גם פירושי המילים, גם את מקומן (מוקדם ומאוחר) בפסוק. ההשוואה לרש"י בוישלח חשובה!

(ועיין גם גיליון וישלח תש"ד).

ייתכן שתתעורר כאן שיחה של השוואה בין חוזר מלחמה זה "הירא" להכות אחר ובין דין סרבני מלחמה בימינו. במה הם שווים ובמה הם שונים? המורה היודע פרטים על חוק שחרור סרבני מלחמה בזמננו בארצות שונות ועל הנוהג המשפטי ביחס אליהם, יוכל להוסיף לתלמידיו כאן רבות.