גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת שופטים
שנת תשט"ז

"כי תצור אל עיר ימים רבים..."

דברים פרק כ, פסוקים יט - כ

"בל תשחית"

שני הפסוקים שבהם עוסק גיליוננו כוללים בתוכם את האיסור הגדול של "בל תשחית", אשר כל כך אנו מרבים לעבור עליו, מתוך הזנחה, מתוך רשלנות, מתוך אי התחשבות, מתוך זלזול בעמל אדם, בכיבוש הזולת, ברכוש ציבורי ומתוך זלזול בקטנות מגיעים עד מהרה לזלזול בגדולות, מתוך זלזול בדברים בעלי ערך קטן לידי זלזול בערכים בכלל.

בשאלה א הועמדו שתי הדעות בהנמקת מצווה זו, דעת בעל ספר החינוך ודעת הרשב"ם, זו מול זו. הדרך הבלתי תועלתית שבה הולך ספר החינוך ראויה לתשומת לב מיוחדת וכדי להבהירה ולהבין את הקו הכללי בו הוא נוקט, יש להשוות את טעמיו ולכמה וכמה מצוות. אפילו מצוות שתועלתם "הסוציאלית" נראית לנו ברורה ומובנת מתפרשת על ידו כמצווה המכוונת לחינוך האדם למידות טובות, ונביא כאן כדוגמא אחת מרבות את הטעם הניתן על ידו למצוות הענקה לעבד עם צאתו לחופשי (לדברים ט"ו, יב – יח).

ספר החינוך:

מצוות לא תעשה, שלא נוציא עבד עברי בידיים ריקניות מעבדותנו כשיוצא בן חורין לסוף שש שנים... מצוות עשה לתת ממה שיש לנו לעבד עברי בזמן שיצא מתחת ידינו לחרות ולא נשלחנו בידיים ריקניות; ועל זה נאמר:
"הענק תעניק לו מצאנך, מגרנך ומיקבך".

משורשי המצווה: למען נקנה בנפשנו מידות מעולות יקרות וחמודות; ועם הנפש היקרה והמעולה נזכה לטוב. והאל הטוב חפץ להיטיב עמנו, והודנו והדרנו הוא, שנרחם על מי שעבד אותנו, וניתן לו משלנו בתורת חפץ מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו...

נראה שאין פסוקנו מכוון רק להשחתת עץ בלבד אלא שיש להבין את העץ רק כמשל וכדוגמא, זה יש לברר ללומדים יפה בשאלה ד בדברי הרמב"ם (ויש להראות שהיקף המצווה רחב הוא ורגיל הרבה מן הדוגמא הבודדת שבה ידובר בכתוב כגון בפרשת כי-תצא (כ"ב, ח) אף כי מדובר בו רק במעקה שעל הגג, למדו מכאן:

בבא קמא ט"ו ע"ב:

שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו.

שאלה ד ערכה החינוכי-מוסרי ברור. (אם אין המורה חושש לסטיות בלימודו יוכל לעיין בגיליון כי-תשא תשי"ב אשר בו נידון מעשה משה רבנו בשבירת הלוחות לאור דברי הגמרא המובאים כאן).

הצד הלשוני בפסוקנו שאינו פשוט נידון בשאלות ב ו-ג ואין צורך להאריך בו - מכל מקום על המורה לשים לב שלא יאפיל הצד הזה – ההסבר הלשוני סגנוני - על רעיון הפסוק, על המסקנות החינוכיות הרבות שעלינו להוציא ממנו לגבי חיינו. לכן יש לייעץ לפתוח את השיעור דווקא בשאלה ב ו-ג ולברר תחילה את פירוש המילים ורק אח"כ לגשת לצד הרעיוני. כי דברים הנאמרים בסוף השיעור הם - ברוב המקרים - הנשארים בלב ולפעמים גם בפי הלומדים לשיחה אחרי השיעור.

להבנת פירושו של רש"י - שהוא גם המקובל על רוב המפרשים והמתרגמים אשר לפיו "כי" מילת שאלה. כאן יש להשוות את

בראשית נ', יט:

"כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי"

מלכים א' ח' כ"ז:

"כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ"

ר' דוד הופמן, מעיר עוד לפסוקנו:

שאין להתקיף עץ מחוסר מגן אשר אינו יכול לברוח מפנינו כאדם, בא ללמדנו מקל וחומר עד כמה עלינו להיזהר מהתקיף אדם מחוסר מגן. והוא מזכיר לנו את דברי הנביא במלכים ב' ז', כא-כב.

פעמיים בנ"ך מוצאים אנו - ובכוונה מיוחדת - שנצטוו או שנקראו צבאות לעבור על איסור זה:

מלכים ב' פרק ג' פסוק כ

ירמיהו פרק ו' פסוק ו

גיליוננו דן בשני המקומות, בשאלה ב 3 ובשאלה ה, ואולי כדאי לדון בהם ביחד. ומשניהם אין ללמוד, שאם כן "מותר" להשחית ו"שלא נורא" ו"מה יש" ו"אין להקפיד על כך" וכדומה מן התירוצים, אלא יש להבין את "יוצא מן הכלל" בשני המקרים הללו.