גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בא
שנת תשכ"ז

לקראת יציאת מצרים

שמות פרק יא

בפרק י"א של ספר שמות עסקנו בכמה גיליונות בשנים קודמות, על קשר של סוף פרק י' לדברי משה החל מפסוק ד' אל פרעה עמדנו בגיליון בא תשי"א. לשאלת הכלים הקדשנו גיליון שלם, בא תשט"ו. שאלה זו העסיקה את חכמינו ופרשנינו החל מחז"ל ועד לאחרוני הפרשנים בדורנו. הטענה נגד "שאלת הכלים" טענוה כבר בספרות האנטישמית באלכסנדריה בימי הבית, וכבר יוסף בן מתתיהו משתדל לתרצה, וכבר הרשב"ם קורא לפירושו בעניין זה (שמות ג' כ"ב) "תשובה למינים".

אבל השאלה אינה רק – וגם אינה בראש וראשונה – שאלה חיצונית, שאלת שונאי ישראל הטופלים על אבותינו אשמת גנבה ורמאות, אלא היא שאלה, מצדנו ומצד פרשנינו, ולא על ישראל והתנהגותם הם חלה השאלה, אלא על מצות ה' ותכליתה והיא שאלה דתית-פנימית, שהרי לא בפעולה ספונטנית מצד ישראל בתוך היציאה מעבדות מדובר כאן, אלא במצוה מפורשת מאת הבורא (ויש לשים לב ל"נא" שבדברי ה', ועיין שאלה ד 2).

ויושם לב בעיקר לכך, ששאלת הכלים כבר דובר בה במעמד הסנה, עם בשורת הגאולה למשה לראשונה, ועוד יותר יראה הדבר כתוכנית אלוקית, אם נזכור שהובטחה היציאה "ברכוש גדול" במקום שנרמזת גלות מצרים ויציאת מצרים בפעם הראשונה – בברית בין הבתרים. על כן הרבו פרשנינו בכל הדורות לעסוק בבעיה זו. ועל כן גם ביטויי ההתרגשות – הנדירים כל כך בסגנון פרשני ימי הביניים, כגון בדברי

רבנו חננאל, פרק ג' פסוק כ"ב:

ד"ה ושאלה אשה משכנתה: חס ושלום שיתיר הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב, ולא ישיבו להם. אבל לשון "ושאלה" הוא שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון (שופטים ח') "ויאמר אליהם גדעון: אשאלה מכם שאלה ויתן לי איש נזם שללו..."; וכן מצינו בבת-שבע (מלכים א' ב') "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך...", הרי מתנה שנקראת בלשון שאלה, ומה שאמר "ושאלה אשה משכנתה" היה לו לומר "ושאל איש מאת המצרי". אבל זה קל וחמר: כי אם לנשים היו נותנים מתנות, כל שכן לאנשים. וכמוהו (ישעיה ל"ג) "מרבה פסחים בזזו בז" – קל וחומר הרצים.

כאמור לעיל, אספנו דעות שונות (מתוך 9 מקורות) בגיליון בא תשט"ו. הפעם הבאנו רק דעות שני פרשנים בני זמננו, אשר יש לדבריהם השלכות גם לגבי ההווה.

הרבינו הפעם בשאלות ברש"י ובחלקן שאלות קשות הן. ל-ג2 יש להביא את דברי הרא"ם (ר' אליהו מזרחי) כדי למנוע אי הבנה בדברי רש"י כאן ובמקומות כיוצא בזה בפירושיו.

ואלה דבריו:

ד"ה אין נא אלא ל' בקשה: פרושו אין 'נא' האמור פה אלא לשון בקשה. וכן במכילתא (שלמות י"ב): "אל תאכלו ממנו נא" אין נא אלא לשון חי, שפרושו אין 'נא' האמור פה. וכך אמרו: "אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר (בראשית י"ט כ"ז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" – ואין עמידה אלא תפילה, שנ' (תהלים ק"ו ל') "ויעמד פנחס ויתפלל", ואין זה לומר שכל מקום בו 'עמידה' היא תפילה.
ועוד אמרו: יצחק תיקן תפילת המנחה, שנאמר (בראשית כ"ד) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואין שיחה אלא תפילה, שנ' (תהלים ק"ב) "ולפני ה' ישפך שיחו"; יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר (בראשית כ"ח) "ויפגע במקום" ואין פגיעה אלא תפילה וכן בכמה מקומות וכלם ממין אחד.

וכן הסביר גם בהסתמכו על דברי הרא"ם, ר' יצחק הורוויץ, בפירושו לרש"י באר יצחק:

ודע שזה כלל גדול בדבריהם ז"ל, שבכל מקום שאמרו "אינו אלא" אין פרושו שלילה כללית אלא שלילה חלקית... (כלומר: אין מקומו בפסוק זה אלא כך וכך).

עוד יש להעיר לדברי רש"י לפסוק זה שהם לקוחים מברכות ט'. אולם בגירסת הגמרא ב"דקדוקי סופרים" (שיש בו נוסחאות של כ"י מינכן) לא מצינו את המילים אל משה "בבקשה ממך" אלא נאמר שם:

אמר ליה הקב"ה למשה: לך אמור לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב...

ובעל דקדוקי סופרים מעיר: "נראה כי היא הגירסה הנכונה, דלישראל נאמרה בלשון "נא"... אבל למשה היה צווי ודבור כלכל מצוה". וגם זה יורה, שלא היתה פעולה ספונטנית מצד ישראל וכמו שנ' בגמרא שם, שאמרו ישראל "ולוואי שנצא בעצמנו".

ועוד יש להעיר לדברי הגמרא האלה (המובאים ברש"י לפ' ב'): רבות הקשו מפרשי המדרש ומפרשי רש"י בדברי הגמרא "שלא יאמר אותו צדיק" וכן דברי

בעל עץ יוסף, על עין יעקב:

שלא יאמר אותו צדיק אברהם "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" – לא קיים בהם; וקשה, אפילו בלא תרעומת אברהם צריך הקב"ה בעצמו לקיים מה שאמר "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"?

ונדחקו לתרץ. ונראה שאין זו קושיה, שהרי לשון המדרש "שלא יאמר אותו צדיק" אינה אלא פרסוניפיקציה של מה שאומר בעל עץ יוסף בלשון מופשטת "שהקב"ה צריך לקיים..." והוא – הוא.

לשאלה ד 5: בשורש פ.ל.א. בבנייניו השונים עסק רש"י כמה פעמים וחזר תמיד על המושגים "הבדלה" ו"הפרשה", וכן בדברים ח' ד"ה כי יפלא (אע"פ ששם מדובר על אי ידיעה, היינו על מרחק רוחני [בין היודע ובין הדבר הנודע] ואצלנו מדובר על מרחק גשמי בין שני ה"מופלאים"). כל הפלאה לשון הבדלה והפרשה – שהדבר נבדל ומכוסה ממך.

ונביא בזה ראשית דברי בעל באר יצחק לדבריו שם המאירים את דברי רש"י באור בהיר. (הבאנו את דבריו אלה בגיליון שופטים תשי"ט).

בעל באר יצחק:

"ההבדלה" הוא הפך החבור, ו"הכסוי" הפך הגלוי, ושניהם משתתפים בהוראת רחוק הדבר האחד מן הדבר האחר, והיותם בלתי נוסעים זה בזה בקצותם, וכמו שהדבר הנבדל בלתי נוגע בדבר הנבדל ממנו, כן הדבר המכוסה אין קו הראות נוגע בו, אלא שהדבר המכוסה הוא נבדל ע"י דבר שלישי שהוא אמצעי בין שני הנבדלים, והדבר הנבדל הוא מצד הפרש המקומי בלבד, ולזה כל "מכוסה" נבדל ואין כל "נבדל" מכוסה.
                כל זה בהבנה הגשמית של השמות הללו.
אבל בהבנת הרוחניות או המושאלות יכונה השגת הדבר המושג ב"נגיעה", וכאלו המשיג נוגע במשיג ודבק בו; וקוצר השגת המשיג יכונה ב"הבדלה" ופרוד, שהמשיג נבדל מן המושג ורחוק מזה; ולזה כל דבר תמהון, יאמר עליו שהוא "פלאי", לפי שקצר יד המשיג להשיג דרך התהוות הפלא הזה.
אבל לרוב ישתמש בעל הלשון להוראת קוצר ההשגה בשם "העלם" ו"כסוי" לפי שהדבר הנעלם מן ההשגה הוא לרוב אם התולדה יוצאת מהקשים רבים ומשפטים אחוזים זו בזו כחוליות השלשלת, לפי שהמשפטים ההם הם כמו אמצעים בין ההקדמה הראשונה ובין התולדה האחרונה הנדרשה והוא הכסוי הגשמי המפסיק בין הדבר לבין ראות העין.
וישתמשו הכתובים לכנות קצור ההשגה בכסוי והסתר.

אשר לפסוקים האחרונים של פרקנו, הנה נתקשו בזה רוב המפרשים, מפני שהם נראים כעומדים חוץ למקומם. פרופ' קאסוטו רואה בהם סיום וסיכום של פרשת המכות, ואלה דבריו:

קאסוטו, בפירושו לשמות עמוד 92:

עד עכשיו היה עיקר העניין המשא והמתן שהתנהל בין משה ואהרן מצד אחד ובין פרעה ועבדיו מן הצד השני, בהיכלו של פרעה או בסביבותיו. אבל מכאן ואילך הגיבור הראשי בפעולה יהיה עם ישראל בכללותו, והמבט יתרחב. משה ואהרן לא יישלחו עוד אל פרעה, אלא אל עם ישראל, כדי להכינו ליציאה ולהוציאו, ולא יצטוו עוד לפעול פעולות לשם הבאת המכות, כי המכה האחרונה תתגשם מאליה, בידי מלאך ה'. ומכיוון שהעניין העומד להתחיל הוא עניין חדש, וחשיבותו חשיבות יסודית, כדאי הוא לנו שלפני קריאתנו בעניין חדש זה נפנה לרגע את מבטנו לאחור, ונסקור סקירה כללית במאורעות שהתרחשו עד עכשיו, ובמצב הקיים לאחר שהתרחש מה שהתרחש. סקירה זו ניתנת לנו בפסוקים אלו. כבר מראש הודיע ה' למשה: לא ישמע אליכם פרעה, וסירובו יימשך למען רבות מופתי בארץ מצרים וכדי שילמדו מהם לקח גם פרעה וגם עבדיו וגם בני ישראל. ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה, כמו שסופר למעלה בפרטות, ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו. כך נשאר המצב, בלי שינוי לטובה, אחר המכה התשיעית. ועכשיו, בפיסקה הבאה, יסופר כיצד חל שינוי יסודי במצב כשהביא ה' על פרעה ועל מצרים את המכה העשירית, מכת בכורות.