קרבן מנחה

בקרבן מנחה עסקנו גם בגיליון ויקרא תשי"ב.

במבוא לפירושו לפרק ב' כותב ר' דוד הופמן – בחלקו בהשפעת הירש:

...לאחר שכבר העירונו לעיל, כי קרבן מנחתו של הכל הביע את הרעיון שהוא ראה את כל רכושו כקנין ה', אשר לו צריך הוא להקריב את מיטב הונו כאות הערצה, עלינו עוד להוסיף, כי ההוספות לעולה שנצטוו, המנחה על נסכיה, אף הן מתכונות לאותו רעיון. בהעלות המקריב את העולה "כאשה ריח ניחוח" ובהביעו בזה את השאיפה להתמסר לעבודת ה', הוסיף עוד מנחה ונסכים לעדות, כי את כל הטוב שנתן לו ה', שהיה בעיקר דגן תירוש ויצהר (במ' י"ח י"ב) מקדיש הוא לה', באשר רוצה הוא לעבוד בהם את ה'. ערך יותר נעלה נודע למנחה כשהיא הוקרבה כקרבן מיוחד בידי העני במקום העולה. הוא הקריב בזה לא רק את קנינו אלא אף את עצמו כקרבן: "מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו"... אמנם חסר במנחת העני היין, גם השמן בא בצמצום (רק לוג אחד, ואלו מנחת נסכים שלשה לוגין) אך לעומת זאת הוא מביא לבונה, סימן שהוא שבע רצון בהשגחתו של ה' ושמח בחלקו.

רעיון אחרון זה קבל כאמור מהירש המפרט כאן את הסמליות שבקמח מזונו העיקרי של האדם, של השמן הנוסף לקמח המשמש להעשיר מזונו של האדם (בראשית מ"ט כ' "שמנה לחמו", חבקוק א' ט"ז "שמן חלקו") ושל הלבונה המוסיפה את ריח הניחוח, את ההנאה הנפשית "אשר בודאי אינה תוצאה אוטומטית ממזון ומנוחיות, אלא הנה ברכה נוספת".

לא כל המנחות – היינו קרבנות שאינן של בעלי חיים נמנו בפרקנו זה ור' נפתלי הירץ ויזל בביאורו לויקרא (פירוש מפורט ומדוייק ביותר) מסביר לנו סדור זה:

...והסתכל עוד בחכמת הכתוב, שזכר בפרשה זאת לבד המנחות הדומות זו לזו במתן שמן ולבונה וקמיצה ושירים, והן חמש מיני מנחות האמורות כאן שבכללן מנחת העומר, וכל האחרות אינן שוים להם, כי מנחת חוטא עני ומנחת קנאות אין בהם שמן ולבונה, ולחם הפנים ושתי הלחם אין מהם קומץ למזבח, ומנחת חבתין ומנחת חנוך אין בהם שירים, שכלן למזבח.

לשאלה ג: הקושי אשר בו נתקלו המפרשים כולם הוא במילת "אם" שהיא בדרך כלל מילת התנאי והאפשרות, ואיך תתכן לפני מצווה מפורשת. ועיין בשמות סוף פרשת יתרו ברש"י ד"ה ואם מזבח אבנים, שאמנם מונה ר' ישמעאל "אם" שלנו בין השלושה שהם אינם תלויים. אך עדיין יקשה, למה בחרה התורה במילה שהיא תנאי. (ועיין לשאלה זו גם גיליון משפטים תש"ח).

הראב"ע אשר עקרונית טוען תמיד שבענייני הלכה אינו זז מפירושי חז"ל (וכן הוא נוהג ברוב מקומות ומתנגד למי שמפרש נגד ההלכה ולפעמים אף מתנגד בחריפות, ועיין שמות י"ג ט' ד"ה והיה לך לאות על ידך; וכן שמות כ"ג ב, ד"ה לא תהיה אחרי רבים; ובפירושו הקצר לשמות כ"ב ב' ד"ה ונמכר; ובויקרא כ"ד י"ט ד"ה יעשה לו; וביתר חריפות בשמות כ"א כ"ד ד"ה עין; ועיין גם שמות כ"ג י"ט ד"ה ראשית) מפרש במקומנו נגד ההלכה. [*] וכבר מצינו כמוהו גם בשמות י"ב ט"ו. (ועיין בגיליוננו לפרשת החדש ויקרא תשכ"ד, ובייחוד בעלון ההדרכה, ושם מובא ויכוח בין חכמים בשאלה, אם ידע הראב"ע תורה שבעל פה, אם במודע או בטעות פירש אלא כפי ההלכה).

ואולם המלבים בפירושו לויקרא ל"ה י"ד מוכיח על פי כללי הלשון שאין פירושו של הראב"ע כאן כפשוטו של מקרא. ועיין דבריו שהובאו בגיליון ויקרא תשי"ב.

-----------------------------------------------------------------------------------

[*] ראב"ע, יסוד מורא פרק שישי:

וכלל אומר לך לולא אנשי כנסת הגדולה ואנשי המשנה והתלמוד כבר אבדה תורת אלוקינו ונשכח זכרה חו"ש כי אלה העמידו כל דבר על בוריו ובארו לנו המצוות באר היטב וכל המשפטים, כאשר קבלום ויש שימצאו עדות ברורה מן התורה ויש דרך דרש ויש דרך אסמכתא בעלמא, ומי שיש לו לב יוכל להכיר, מתי אומרים דרש ומתי אומרים פשט, כי אין כל דבריהם על דרך אחד, והשם שנתן להם חכמה הוא יתן משכורתם שלמה.

ומדבריו אלה גם משתמע שלא תמיד יפרש את הכתובים בהתאם לדברי חז"ל, כי בפירושו אינו מתכוון לבאר המצווה אלא לבאר את הכתוב לפשוטו.

כבר נגענו בשאלה זו של יחס פרשנינו בפירושיהם לפשוטו של מקרא גם נגד ההלכה בגיליון משפטים השנה ובייחוד בעלון ההדרכה. ועיין שם בהערה ד'.