גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהעלותך
שנת תשכ"ו

תחינת אהרן

במדבר פרק יב, פסוקים י - יב

פרק זה קשה בכל חלקיו: בחלקו הראשון סתום הוא עצם הדיבור אשר דברו מרים ואהרן במשה, והרבה השערות שיערו חכמינו ופרשנינו בדיבור זה. עסקנו בכך לאחרונה בגיליון בהעלותך תשכ"ה.

בחלקו השני קשים להבנה הם דברי ה' לאהרן ומשה העוסקים בהבדל שבין מדרגת נבואתו של משה לבין מדרגתם של שאר הנביאים. ועסקנו בעניין זה בגיליון בהעלותך תש"ד ותשכ"ב (ועיין עלון ההדרכה שם). הפעם עסקנו בעיקר בדברי אהרן אל משה ופסוקים אלה קשים הם מבחינה פרשנית.

לדברי האלשיך בשאלה ג המפרש "בי" שלא כרגיל השווה את דברי ראב"ע ורמב"ן לבראשית מ"ג כ' ד"ה בי.

בשאלה ד עסקנו בעיקר בעניין "תיקון סופרים". שתי התפישות של מושג זה מיוצגות בשני המקורות תנחומא וספרי זוטא. ועיין לכל צרור הבעיות הקשורות בתיקון סופרים בספרו של שאול ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, עמוד 177-170[*]. לפיו ישנן שתי תפישות במקורות הקדומים: אחת שהמקרא עצמו תופש לשון נקיה, המקרא ולא הסופרים, ולכן יש מקורות שבהם לא מוזכר כלל הביטוי תיקון סופרים אלא "כנה כתוב". דעה שניה שהסופרים שינו את הנוסח והיא הדעה המובאת בתנחומא ובכמה מקומות בבראשית רבה. ולדעה זו ראוי לעיין בדברי רש"י, בראשית י"ח כ"ב:

ד"ה ואברהם עודנו עומד לפני ה': והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו צעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא זה, אשר הפכוהו רז"ל לכתוב כן.

ומעניינים כאן דברי ר' אברהם בוקראט, בעל ספר הזכרון, ממפרשי רש"י הקדמונים, המשקפים את המאבק שבין שתי התפישות:

ואין כוונתם שנכתב (=בתורה) וה' עודנו עומד לפני אברהם ושנוהו הסופרים שדבר זה אין הפה יכול לאומרו... אבל כוונתם לפי דעתי לומר שזה אחד מן הדברים שנמצאים בתורה, שתקנה אותם התורה כדרך מה שנוהגים הסופרים לשנות ולתקן לצורך ענין מה; ולפי זה הנוסחא שכתוב בה בפ' בהעלותך: "זה אחד מתקוני סופרים שבתורה" בשי"ן היא יותר נכונה מהנוסחא שכתוב בה: "זה אחד מתקוני סופרים בתורה" בלא שי"ן. וזה בעצמו מצאתי שפרש בעל ס' העקרים בפרק כ"ב מהחלק השלישי על "ואל אראה ברעתי" שכתב: היה ראוי שיאמר "ואל אראה ברעתך" ומה ששנה הכתוב וכתב "ברעתי" לא היה אלא כסופר המתקן דבר דרך כבוד כלפי מעלה ותיקן משה הלשון מפי ה' כסופר המתקן הכתב דרך כבוד.
ובעל הליכות עולם בשם הרשב"א כתב, שחלילה שהוסיפו או פחתו ממה שכתוב בתורה אלא ר"ל שדקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד מהכתובים ההם (=שיש בהם "תיקון סופרים") שעיקר הכוונה לא היתה כמו שנראה ממה שנכתב, אלא כונה אחרת ולא היה לו לכתוב אלא כן; כמו "ואברהם עודנו עומד" – וה' עודנו עומד היה לו לכתוב, אלא ששנה הכתוב. ולא קראום "תקון סופרים" אלא שהם דקדקו ופרשו שהם שנויים. עד כאן לשונו של הרשב"א.
והכל הוא תיקון יפה, אך מה אעשה ומדברי הרב (=רש"י) ז"ל לא משמע הכי, שהרי בכל הנוסחאות שראינו חדשות גם ישנות כתוב "הפכוהו רבותינו לכתוב כן" וגם בבראשית רבה (י"ג א') בפרשת בא כתוב "כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו" (זכריה ב' י"ב) אמר ר' יהושע בן לוי: תיקון סופרים הוא, ביו"ד היה כתוב (=עיני!) וצריך עיון.

לשאלה ה יש להוסיף שגם במקומות האחרים שקבעו בהם המקורות ובעקבותם רש"י שהוא תיקון סופרים מתנגד להם הראב"ע. ועיין לעניין פרשתנו ואל אראה.

            ראב"ע:

פרק י"א פסוק ט"ו:

ד"ה ואל אראה ברעתי: עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתיקון סופרים.

ובספרו "צחות" הוא מזכיר כמה מהם ומפרשם כלשונם:

"ואל אראה ברעתי" – גם הוא נכון, שלא יכול לסבול טורח צבור. "אשר בצאתו מרחם אמו" – נפל המת בצאתו מהרחם, יש מקומות בבשרו שלא ירגישו (=שכבר נרקבו לגמרי) וככה המצורע. ואם על דרך כנוי, מה טעם "אשר בצאתו"? יהיה ראוי להיות "אשר יצא" כי "אשר בצאתו" יהיה לאות על הזמן. ועוד: מה טעם "חצי בשרו" והנה יוסף שהוא חלק משנים עשר, אמרו עליו "כי אחינו בשרנו הוא"... וכן (חבקוק א') "לא נמות" גם הוא נכון. והטעם, שאמר הנביא: אתה ה' אלוקי קדושי הושיענו ואל נמות בידי זה הרשע נבוכדנצר, כי ידענו שאתה שמתו לעשות משפט ולהוכיח הרשעים".

ואם כי פירש את רוב הפסוקים האמורים בפירוש הגיוני כפי שכתובים בלי להזדקק כלל לתיקון סופרים, הנה עם כל זה הוסיף בסוף דבריו שם:

ולא אומר, כי אלה הפרושים (=שהוצעו על ידו בלא תיקון) הם אמת ואין בהם ספק, רק שבעים פנים לתורה, כי ידוע כי דעת הקטן שהיה בקדמונים רחבה מדעתנו.

                                                        (עד כאן דבריו בספר הצחות)

יושם עוד לב לכך, שמכל 18 המקומות שהוזכרו במקורותינו שיש בהם תיקון סופרים, ב-17 מהם יש עניין של לשון נקיה כלפי מעלה, והיוצא מן הכלל היחידי, שאין בו שום דבר מפגיעה בכבוד המקום, הוא הפסוק שאנו דנים בו.

-------------------------------------------------------------------------------------

[*] מוסד ביאליק, ירושלים 1962.