קרבן מנחה
ויקרא פרק ב
לאיסור הקטרת שאר ודבש (פסוק י"א) עיין גיליון ויקרא תש"ט.
למצוות מליחת כל הקרבנות (פסוק י"ג) עיין גיליון ויקרא תשי"א.
| א. | "ואם", "וכי" |
1. |
השווה: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ" פסוק ד' "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר" פסוק ה' "וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ" פסוק ז' "וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ" הסבר מה החילופין בין "וכי" לבין "ואם" בפסוקים אלה. ענה לשאלה זו רק אחרי עיינך בפסוקים הבאים בפרשתנו: "אָדָם כִּי יַקְרִיב" פרק א' ג' "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ" פרק א' י' "וְאִם מִן הַצֹּאן" פרק א' י"ד "וְאִם מִן הָעוֹף..." "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא..." פרק ד' ג' "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא..." פרק ד' י"ג "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ..." וכן עיין שמות כ"א, ב'-ה'. |
2. |
"וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה'" רש"י: הרי "אם" משמש בלשון "כי", שהרי אין זו רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה, וכן (במדבר ל"ו ד') "ואם יהיה היובל לבני ישראל". רבים אומרים כי מילת "אם" – חיוב, ולפי דעתי אין צורך, כי החיוב הוא ראשית ביכורים (רצונו לומר: ראשית הפרי שביכר תחילה) ואין החיוב הביכורים (= להביא מנחת ביכורים). דקדוק מילה זו ("ואם") קשה מאוד, אחר שפה מדובר במנחת העומר כקבלת חז"ל (ויקרא כ"ג י'-י"ד) והוא חובה. והוא מאמר בפני עצמו בלתי מחובר למאמרים שלפנינו (כוונתו לפסוקים א', ב', ה', ז') שמדברים כולם במנחת נדבה, היה לו לומר: "כי תקריב מנחת בכורים", לא מילת "ואם" שלא תצדק פה, לא מצד שהיא מילת חלוקה – כי מאמר זה אינו חלוקה מן המאמר הכולל הקודם - ולא מילת האפשרויות, אחר שהבאת מנחת העומר – חובה. נסה להוכיח מתוך סגנון פסוקנו שדעת הראב"ע שפסוק י"ד הוא "חלוקה מהמאמר הקודם" הוא "נגד דקדוק הלשון ודרכיו", ושלכן ברור שפסוק י"ד מתחיל ענין חדש העומד בפני עצמו. |
