מטה אהרן

עיין גם גיליונות קרח תש"ך, תשכ"ב.

פסוק כ'

"וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח"

אור החיים:

אולי שהיו חושבים, כי מה שאירע לקרח הוא על שדיבר נגד משה וחלק עליו, וה' ינקום נקם על כבוד נביאו נאמן ביתו; ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו, לזה ציוה ה' לעשות מבחן המטות.

פסוק כ"ח

"כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְו‍ֹעַ"

רש"י:

ד"ה האם תמנו לגוע: שמא הופקרנו למיתה.

מלאכת מחשבת, (ר' משה חפץ, טריעסטי, ונציה בסוף המאה ה-17):

ולפי שאמר לו הקב"ה, שיניח למשמרת את מטה אהרן לפני העדות ושיראוהו בני ישראל ותכל תלונותם, לפיכך אמרו בני ישראל אל משה: "וכי אפשר שנראה את המטה בהיותו לפני העדות?! והלא כל הקרב ימות, ואם כן שוא לכם להניח המטה שמה לאות! האם תמנו לגוע! – וכי אפשר שלא נמות עוד, אף אם נקרב אל משכן ה'?"
לכך השיב להם ה' יתברך, שאין כך הדבר, אלא (י"ח א') "אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש... וגם את אחיך מטה לוי... תקרב אתך... ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל וזר לא יקרב אליכם". ומה שהם אומרים על משמרת המטה אינה היא המידה, שכבר לא הונחה שם שיראוה אלא אתם לבדכם. וזהו שאמר (י"ח ה') "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" שכשתשמרו המטה לאות לא יהיה עוד קצף ודי, שידעו הקהל שהמטה שמה.
דבר אחר: לפי שנגזרה גזירה שימותו כולם במדבר ואם כן לשוא הזהיר משה "והזר הקרב יומת", מה לי ימותו היום בקרבם אל הקודש, אם על כל פנים למיתה עומדים? "ואם כולנו אבדנו, מה תאמר לנו שכל הקרב אל משכן ה' ימות, האמת שאם לא נקרב, לא נמות?! האם תמנו לגוע?!"

1) מדרש הגדול, במדבר קרח י"ז:

"דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה" זה שאמר הכתוב (יחזקאל י"ז) "וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש, אני ה' דברתי ועשיתי".
"השפלתי עץ גבוה" – זה נמרוד שהגביה עצמו, שנאמר "כנמרוד גבור ציד לפני ה'";
"הגבהתי עץ שפל" – זה אברהם אבינו שהשפיל עצמו, שנאמר "ואנכי עפר ואפר";
"הובשתי עץ לח" – זה קרח, שנתגאה בעשרו,
"והפרחתי עץ יבש" – זה אהרן, שפרח מטהו, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי". ועליו הכתוב אומר (תהלים צ"ג) "צדיק כתמר יפרח", ואומר (משלי י"א כ"ח) "וכאלה צדיקים יפרחו".

ילקוט שמעוני יחזקאל י"ז:

..."וידעו כל עצי השדה" – אלה הבריות, כמה דאת אמר: (דברים כ') "כי האדם עץ השדה", "כי אני ה' השפלתי עץ גבוה" – זה קרח; "הגבהתי עץ שפל" – זה אהרן, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן".

2) במדבר רבה כ"ג:

"והנה פרח מטה אהרן" – נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים, ואומר להם: "כולכם מקורה אחת טלו מקלכם!" ועל מה עשה? (משלי כ' ג') "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע" – שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח, וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ" והפריח בו בלילה ועשה פרי "ויגמל שקדים" – גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי. ולמדה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים? לפי שנמשלו ישראל בהם!

פסוק כ"ז

"הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ"

תרגום אונקלוס:

הא מננא קטלת חרבא, הא מננא בלעת ארעא, הא מננא דמיתנא במונא ( = ממנו הרוגי חרב, ממנו שבלעה האדמה, ממנו שמתו במגפה).

משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק):

תרגום אונקלוס: הא מננא קטלת חרבא, כוונתו אל מה שהלכו אל ההר ויכום ויכתום עד החרמה, מפני שלא היה עמם הארון שלא מש מקרב המחנה. והנה בלא ארון – קטלת חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' – ימות, לא קרוב טוב, ולא רחוק יפה, ואיך נעשה? האם תמנו לגוע?
ובאמת אמרו חז"ל (ירושלמי חגיגה פרק ב'): התורה דומה לשני שבילים: אחד של אור ואחד של אש, הטה בזה – מת באור; הטה בזה – מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע!