אבד תאבדון + הפטרה

עיין גם גיליון ראה תשי"ד.

פסוק ב'

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם..."

עבודה זרה מ"ה עמוד ב': 

"אבד תאבדון" – "אבד" ואחר כך "תאבדון"... מכאן לעוקר עכו"ם שצריך לשרש אחריה.

(והשווה דברים ט' כ"א ועבודה זרה נ"ד עמוד א':

"ואכות אותו" – מלמד שביעור עבודה זרה – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים.)

ספרי ראה ב':

מניין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים חייב לקצצה? תלמוד לומר: "אבד תאבדון".

      להבנת דברי חז"ל אלה, הנה כללו של המלבי"ם, באילת השחר ל"ח:

כשכפל המקור על הפועל, בא להורות שתעשה הפעולה בכל אופן שיעשנה אפילו כמה פעמים, כמו ויקרא י"ט י"ז: "הוכח תוכיח את עמיתך": מניין שאם הוכחתו ד' וה' פעמים חזור והוכיח? תלמוד לומר "הוכח תוכיח".

רש"י:    

ד"ה אבד תאבדון: "אבד" ואחר כך "תאבדון". מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה.

פסוק ב'

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם..."

רש"י:    

ד"ה את כל המקומות אשר עבדו שם... ומה תאבדון מהם? את אלוהיהם אשר על ההרים.

 פסוק ג'

"וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם              וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם
וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ           וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן
וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"

פסוק ג'

"וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם"

ראב"ע:

שלא יזכרו.                           

עיין גם גיליון ראה תשכ"ג

פסוק י"ג

"וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'        וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"

ברכות ס"ד:

אמר ר' אליעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נ"ד) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" – אל תקרי "בניך" אלא "בוניך".

אנציקלופדיה תלמודית (כרך ב') ערך "אל תקרי".

"אל תקרי" היא אחת מדרכי תלמוד בדרשות הפסוקים בהלכות ובאגדה. שני סוגי "אל תקרי" הם: א) כשיש איזו קושיה המורה שלא לקרוא כמו שכתוב, כמו "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" שדרשו "אל תקרי בניך וכו'"...
וכן (ישעיה נ"ו ב') "שומר שבת מחללו" שדרשו (שבת קי"ח) "אל תקרי 'מחללו' אלא 'מחול לו'", שאם תיבת 'מחללו' מוסבת על השבת, היה לו לומר 'מחללה'...

עיין גם גיליון ראה תשכ"ג.

פסוק ט"ו     

"הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי
מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל"

רד"ק:

ד"ה הן גור יגור: ...ודרך פשוטו יתפרש כן: הן יתאספו עליך עמים "אפס מאותי": לא במצוותי, כמו שנאספו עליך פעמים אחרות במצוותי, כסנחריב ונבוכדנצאר. אבל אלה הגויים שיאספו עליך והם גוג ומגוג לא במצוותי, ואין האספה ההיא מאיתי...

ד"ה מי גר אתך עליך יפול: מי שיאסף אתך להלחם עליך – יפול, כמו שאמר (יחזקאל ל"ט, ד'): "על הרי ישראל יפול".

שד"ל:   

ד"ה והן גור יגור אפס מאותי: ...והזכיר שורש גור בשתי הוראות מתחלפות, דרך צחות.

פרק י"א פסוק ל'

"הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה..."

רש"י:

ד"ה אחרי: אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק. וזהו לשון אחרי, כל מקום שנאמר אחרי - מופלג הוא.

ד"ה דרך מבוא השמש: להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים: "אחרי" נקוד בפשטא ו-"דרך" נקוד במשפל והוא דגש. ואם היה "אחרי דרך" דיבור אחד, היה ניקוד "אחרי" במשרת בשופר הפוך ו-"דרך" בשפטא ורפה.

הרב וולף היידנהיים, בפירושו לרש"י ("הבנת המקרא"):

וכוונתו מבוארת, שאין "אחרי" מחובר עם "דרך", שהרי הוא בטעם פשטא המפרידו ממילת "דרך", ומדגיש הדל"ת, ואילו שניהם נחברים, היה ראוי "דרך" לטעם פשטא ו"אחרי" למשרתו מרכא, והדל"ת של "דרך" היה ראוי להיות רפה בתוך בג"ד כפ"ת הסמוכים ליהו"א שלפניהם.
ומה שאמר הרב "ואם היה "אחרי דרך" דיבור אחד היה ניקוד "אחרי" במשרת בשופר הפוך" שתי המילים האלה "בשופר הפוך" הוא תוספת איזה תלמיד, שרצה לפרש איזה המשרת הראוי למילה "אחרי"... ולא ידע בטיב הטעמים.