הברכה לנפתלי

פסוק כ"ג

"וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה"

(עיין גם בגיליון וזאת הברכה תש"י-תשי"א).

רש"י:

ד"ה שבע רצון: שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה.

רמב"ן:

ד"ה שבע רצון: (אחרי הביאו את דברי רש"י דלעיל) והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד, יאמר שבע ומלא רצון ה' הנכבד וברכתו.

בכור שור:

ד"ה שבע רצון: ארץ נפתלי קלה וממהרת לבשל פירותיה, ולפיכך הוא אומר שהוא שבע רצון, כי מי שפרותיו מאוחרים ואחרים אוכלים פרותיהם והוא אינו אוכל שלו מפני שהם מאוחרים, אינו שבע לרצונו, אלא מתאוה קודם שישבע, אבל נפתלי אינו כן, כי פירותיו ממהרות, ומיד שירצה יאכל מהם קודם שיאכל שום אדם פירות.

ד"ה ומלא ברכת ה': כל הבא בארץ נפתלי ורואה פירות מבכרות ואילנות מלבלבין וצצים ופרחים מוקדמים, מודה ומשבח ומברך את ה' על החדש.

אברבנאל:

...ויותר נכון לפרש שרמז משה רבנו בזה מה שזכר הפילוסוף במאמר ד' פ"ט מספר המידות, שכבר ימצא מין מן האנשים אשר תכלית חברתם לרצות חבריהם ולמלא את חפצם, ויש אנשים בהיפך, שהם עקשים ופתלתולים ושהמיצוע ביניהם בזאת התכונה אין לו שם. ומתאריו (=של המין הראשון) שלא יעציב לשום אדם ואם יעציבהו מעט יהיה כדי שישמחו אחר כן.
ומשה רבנו שיבח את נפתלי בתכונה הזאת החברותית, והוא אמרו "נפתלי שבע רצון" – כי שבע ילין מהרצון, וטוב החברה וההסכמה לכל בני אדם, להיות מטבעו התרצות לכל בני אדם. ולפי שהאיש הזה דרכו לתת לכל שואל די מחסורו ולמלאת לו שאלתו, יאבד ממונו במהרה, כמו שזכר המדיני בספר המידות מאמר ד' פרק ראשון: "בקשי ועל חזרות יוסף הנדיב הון רב", לזה אמר: "ים ודרום ירשה", רצונו לומר: שיהיו לו ארצות לחוף הים וארצות ליבשה שאינם סמוכות לים.
ויש מפרשים בזה, כי יש אנשים שהם עשירים ושמחים בחלקם והוא חלק טוב; ומהם שהם עשירים ואינם שמחים בחלקם, ומהם שאינם עשירים אבל הם שמחים בחלקם, ומהם שאינם עשירים ולא שמחים בחלקם, והוא החלק היותר רע מכולם. וניבא משה רבנו שיהיה נפתלי שבע רצון ושמח בחלקו ויהיה עם זה עשיר ומלא ברכת ה'.

פסוק כ"ג

"יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה"

ראב"ע:

שנחלתו יהיה דרומית מערבית.