קין והבל

שים לב: גיליוננו זה הוא המשך גיליונות בראשית-תשט"ז ותשי"ז, שעסקו שניהם בחלקו הראשון של הפרק (א-ט). עיין שם וצרפם לגיליוננו.

השווה:

פסוק ט'

"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי"

בראשית רבה כ"ב (כ):

משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר לו: "מה בידך?" אמר לו: "אין בידי כלום". אמר לו: "והרי ידיך מלוכלכות!" כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא: "השומר אחי אנכי?" אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! "קול דמי אחיך צועקים אלי".
משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו, אמר לו: "מה בידך?" אמר לו: "אין בידי כלום!" אמר לו: "והרי הוא מפעה אחריך". כך אמר הקדוש ברוך הוא לקין: "קול דמי אחיך..."

פסוק י"א

"וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ"

רש"י:

ד"ה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה וגם בזו הוסיפה לחטוא. "אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך": והנני מוסיף לה קללה אצלך - "לא תוסף תת כוחה לך".

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל):

ארור אתה מן האדמה: ואיננו נכון, כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו, אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה. ופירוש הקללה, שלא תוסיף תת כוחה אליו, ושיהיה נע ונד בה. ואמר: "כי תעבוד את האדמה", כי בכל אשר תטרח בה לעבוד אותה כראוי, בחרישה ועידור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, "לא תוסיף תת כוחה לך", אבל תזרע הרבה, ותביא מעט, וזו היא הארירה. ואמר כן כנגד אמונתו, כי הוא היה עובד אדמה. והנה אירר מעשיו. וזה טעם "לא תוסף תת כוחה לך" שלא תיתן כוחה לך, כאשר הייתה עושה עד הנה בהיותו עובד אותה...
וייתכן שאיררו מן האדמה - שלא תיתן היא מעצמה כוחה אליו, תאנה וגפן לא ייתנו חילם באחוזתו, ועץ השדה לא ייתן אליו פריו, וחזר ואמר גם כן, כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע – "לא תוסף תת כחה לך" כאשר בתחילה, והנה הן שתי קללות באומנותו: והשלישית שיהיה נע ונד בה. והטעם שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה, אבל יהיה גולה לעולם, כי עונש הרוצחים גלות.
בטעם "אשר פצתה את פיה" לאמר: אתה הרגת את אחיך וכיסית את דמו באדמה, ואני אגזור עליה שתגלה את דמיה, ולא תכסה עוד על הרוגיה, כי תיענש בה ובכל אשר תכסה בה, כגון הזריעה והנטיעה, וזה עונש של שפיכות דמים בארץ, כעניין שכתוב (במדבר ל"ה) "כי הדם הוא יחניף את הארץ", וחנופת הארץ – מארה בפרותיה כעניין (חגי ב, ט"ז) "מהיותם בא אל ערמת עשרים והייתה עשרה, בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והייתה עשרים".

פסוק י"ב

"נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"

רש"י:

אין לך רשות לדור במקום אחד.