"כל דברי השירה"

הפסוקים שבהם עוסק גיליוננו השנה הם המשך ביצוע של מה שנאמר למשה בפרשת וילך:

פרק ל"א
פסוק י"ט:           

"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם 
לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"

פסוק כ"ב:            

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא
וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

פסוק כ"ד:            

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

שני ציוויים נצטווה משה שם: לכתוב את השירה וללמד את השירה לבני ישראל. את ביצוע ציווי הכתיבה סיפרה לנו התורה בפרשת וילך. את ביצוע ההוראה ואת הלימוד שומעים אנו במקומנו.

המורה יקרא את הפסוקים דלעיל בטרם יתחיל בגיליון. גם ה"ויבא" של כאן מתפרש יפה כהשלמה ל"וילך משה" של פסוק י"ד שם.

וכן דרוש עיון זה בל"א (י"ד-ל') להבנת שאלה ג.

לשאלה א המילה המדריכה יעויין גם בגיליון כי-תבוא תשי"ט א, וכן נצבים תשי"א א, וכן נצבים-וילך תשי"ז ועלון ההדרכה, וכן נצבים עלון ההדרכה תשי"ח, וכן גיליון ויגש תש"י א2, וכן בשלח תשט"ו ג.

עיקר גיליוננו הוא לימוד הפסוק מ"ז.

רבותינו שמו לב לייחוד המילה הקטנה "מכם", שהרי לכאורה מה היה הפסוק חסר אילו נשאר בו "כי לא דבר ריק הוא".

לרעיון הירושלמי (שאלה ו) אפשר להשוות את דברי הרב קוק, במאמרו לשיר השירים (הודפס שוב ב"מעינות" כרך ג' עמוד 141, הוצאת המחלקה לחנוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית, ירושלים תשי"ג), באמרו:

אבל מה נמוכים הם הגמדים שהם גם כן בעלי עינים טרוטות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל ורושמים את קומתו אשר לעב הגיע, רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה. ואם מראש מגדל עופל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד ויפעה, אז מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר.