"לא תענה ברעך עד שקר"

הרוצים לעמוד בתחילת שיעורם על מבנה עשרת הדיברות ועל אופן ספירתם, ישימו לב לשאלה א שבגיליון יתרו תש"ב.

לסידורן של חמש הראשונות ושל חמש השניות יש להעיר:

חמש הראשונות פותחות במצוות שבלב - במחשבה, בהכרה; המשכן במצווה שהיא בדיבור פה - "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא"; ומסיימות במצוות שהן במעשה - "זכור את יום השבת" (ובחזרה על עשרת הדיברות שחזר משה בספר משנה תורה: שמור את יום השבת), וביחסי משפחה - "כבד". יחסנו אל קוננו צריך שיהא נקבע בלבנו ומשם משתלט על דיבור פינו ובסוף יהא מכוון כל פעולותינו לאמור: לא סגי ב"הכרות דתיות", ב"השקפת עולם" רצויה - באמונות ודעות - אם אין הן מוצאות ביטוין בדיבור פה, במעשה, ביחסי משפחה.

ואולם אם נסב מבטינו לחמשת הדיברות השניות נראה: מ"לא תרצח – לא תנאף – לא תגנב" שהם איסורי מעשים נעבור ל"לא תענה ברעך עד שקר", שהוא לא תעשה שבדברים שבלב, שברגש, לאמור: לא סגי במעשים טובים בשטח החברתי, ביחסים תקינים בין אדם לאדם ובין אדם לציבור, אם יהיו אלה רק שמירה קפדנית על חוקים חברתיים, שניתנו בידי התורה וששומרים שהופקדו בידי החברה שומרים על ביצועם, אלא שמן הראוי ומן הנדרש שנשתלט גם על דיבור פינו, ויותר מזה – על מחשבות ליבנו, על סתרינו כעל גילויינו. ואמנם בזה נבדלים "עשרת הדיברות" מחוקים חברתיים גרידא, שדורשים הם לא רק את ה"לא תנאף – לא תגנב" אלא אף את ה"לא תחמד".

(הרוצה לעסוק במיוחד בדיברה הראשונה שהיא כאמור מצווה שבלב, במחשבה, בהכרה, ולא במעשה ושעל כן תמהו רבים ושלימים אם בכלל יש לקבעה כמצווה, יעיין בגיליון יתרו תשי"א! הרוצה לעסוק בדיברה אחרונה שהיא שוב מצווה על דברים שבלב ושמשום כך תמהו עליה רבים, יעיין בגיליון יתרו תש"ט המוקדש כולו לדיברה זו).

נפנה עתה לשאלה א שבגליוננו העוסק כולו בדיברה תשיעית. לדברי אברבנאל יש להקדים הערה: הוא הולך כאן בשיטת אלה הרואים בעשרת הדיברות ראשי פרקים לכל תרי"ג מצוות, וכל אחת מן הדיברות כוללת בתורה סוגים רבים של מצוות. וככה יאמר אברבנאל על "לא תרצח":

"שהרציחה תאמר על הריגת הנפש ותאמר על המכות וחבורות פצע, כמו שנאמר (תהלים) "ברצח בעצמותי חרפוני" , ויאמר גם-כן על המסבב המוות אע"פ שהוא לא הרגו בידיו; וכפי שימושים אלה ראוי לפרש לא תרצח על ההורג נפש ועל המכה חברו חבורות פצע ועל ההולך רכיל כי הוא יסבב הרציחה, ונכלל גם כן בדיבור זה שלא תועדר הצדקה מעניים ומצוות "וחי אחיך עמך" (ויקרא כ"ה), כי המונע צדקה הורג נפשות עניים, ובכלל בזה גם יציאת העבדים בשנה השביעית והאמה, כי אם יחזיק בהם יותר מהדין הרי הוא כהורג ומבטל אותם מן העולם. ונכלל עוד בדיבור זה לדעת חז"ל המלבין פני חברו ברבים, וגם כן כל היורד באומנותו של חברו ומנעו מפרנסתו ומשיג גבולו והמלשין והמוסר את חברו – כל זה הוא בכלל לא תרצח".

עד כאן דברי אברבנאל, ומעתה תובן שאלה א כל צרכה.

שאלה ב חשובה בייחוד לגבי חוגי נוער. יש להדגיש בפני צעירים – ואולי לא רק בפני צעירים – שאין אדם רודף האמת ומסתלק מדבר שקר ע"י כך שנזהר מלהוציא מפיו דברים אשר מבחינה פורמלית אינם אמת, כי לא די בזה. כל מי שאומר דברים שאינם אמת ברורה ומבוררת ושלימה אלא שידע להסתדר כך שניסוח דבריו אינו שקר מבחינה פורמלית בוודאי לא יצא ידי חובת "מדבר שקר תרחק". והדוגמא הניתנת בשאלה ב תוכיח ע"י קיצוניותה שהרי כאן אין אדם מוצא מפיו שום מילה וממילא מובן שלא הוציא מפיו דבר שקר, ואעפ"י כן לא קיים "מדבר שקר תרחק". באותו מקום בגמרא ישנן עוד דוגמאות למי שאינו משקר ועובר עם כל זה על "מדבר שקר תרחק". (ומקצתן הובאו בגיליון משפטים תש"ו).

שאלה ג היא בעיקרה שאלה לשונית ואין כדאי לטפל בה הרבה בשיעור הנלמד בצוותא מאחר שבו צריכים להדגיש את הצד הרעיוני, החינוכי, את מוסר ההשכל ולא ענייני לשון ודקדוק, אשר הם טובים ליושב ולומד בינו לבין ספרו.