נאום משה: העגל והלוחות

גיליון זה הוא המשך של גיליונות עקב תשכ"ו - תשכ"ז  שעסקו גם הם בחלק זה של פרקנו.

פסוק ט'

"בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית"

פסוק י'

"וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים..."

פסוק י"א

"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית"

פסוק ט"ו

"וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי"

פסוק י"ז

"וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם"

(לעניין הכפל שבנתינה עיין גיליון עקב תשי"ב).

פסוק ט"ז

"וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ,..."

פסוק י"ז

"וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי"

אבות דר' נתן פרק ב':

נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר: היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש? אלא אאחוז ואשברם, שנאמר "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי".

ומקשים: היאך יש ללמוד מפסוק זה ש"נסתכל בלוחות וראה וכו'", והלא לפי הכתוב נראה שנסתכל בעגל ובעובדים לו?

בעל משך חכמה, מיישב קושיה זו בעזרת הכתוב:

בראשית כ"ט כ"ה:

"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה"

וכן ויקרא י' ט"ז:

"וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף"

שמות ג' ב':

"וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"

פסוק י"ט

"כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף ה' עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא"

רמב"ן:

ד"ה כי יגרתי מפני האף: ואמר כי מפני האף והחימה אשר קצף ה' מתחילה עליכם להשמיד אתכם יגורתי גם עתה, כי עדיין יש עליכם להשמיד אתכם מן הקצף הגדול ההוא, אע"פ שכבר ניחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, על כן חזרתי והתנפלתי עליכם ארבעים יום וארבעים לילה עד ששמע אלי גם בפעם ההיא כאשר שמע בפעם הראשונה קודם שירדתי. וגם בעד אהרן התפללתי בפעם הזאת שחזרתי שם, כי עד שיבער את העגל לא השגיח רק להשיב חמתו מהשחית את העם כרגע.

העמק דבר:

ד"ה להשמיד אתכם: דאף על גב שכבר ניחם בו על הכליון, מכל מקום לא ניחם עדיין על השמדת אותו דור... והיה הרצון שיהיה נשאר הטף עם משה עד שיגדלו כמו שהיה במרגלים אלא דשם נשאר זה הדור עצמו ארבעים שנה, ובשעת העגל היתה הגזרה להשמיד זה הדור בפעם אחת...

פסוק כ"ב

"וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה'"

פסוק כ"ג

"וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ... וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ"

אברבנאל, מקשה:

הספק העשירי הוא באמרו "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה" והוא כי אם היה מספר עוונותם בענין העגל, למה לא השלים סיפורו ואחר כך יזכור עונות תבערה ומסה וקברות התאוה? והוא לא כן עשה, כי בתוך ספור העגל הכניס וזכר ענין תבערה ומסה וקברות התאוה וחזר אחר כך לסיפור העגל עצמו!
הספק הי"א באמרו "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמור: עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את פי ה' וגו'"; ויקשה, למה זכר כאן ענין המרגלים בקיצור גדול ובראשי דברים כאלה, בהיות שכבר זכרו באורך ובהרחבה הסיפור הזה בפרשת אלה הדברים!

ראב"ע:

ד"ה ובתבערה: ...וטעם לחבר תבערה עם מסה, כי היו העם מתאוננים כמו מנסים לשם והזכיר תבערה קודם מסה, כי במסה לא אירע להם כלום. ויש אומרים כי בא עמלק בעבור שניסו ה' *, ועל כן הזכיר בערת אש ה' בהם וזינוב עמלק ומכת המתאוים – הזכיר בתחילה הקשה.
משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו בן רואה חפץ ואומר: "אבא טול חפץ זה ותן לי" והוא נותן לו. וכן שנית וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: "ראית את אבא?" אמר לו אביו: "אינך יודע היכן אני?!" השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו.

ספורנו:

ד"ה ובתבערה ובמסה: ואע"פ שראיתם שבהקציפכם את האל יתברך נשברו הלוחות והוצרכתי להתפלל בעדכם בצום ארבעים יום – חזרתם להקציף בתבערה ובמסה כשבכיתם באזניו לנסות.

פסוק ז'

"... לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'"

פסוק כ"ד

"מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם"