יציאת מצרים

לפני גשת המורה ללמד את גיליוננו ייטיב אם יביא לפני תלמידיו את דברי הרמב"ם על התכנית האלוקית בהובלת ישראל בדרך ארוכה ולא בדרך הקצרה. הרמב"ם מדבר על כך בשני מקומות בספרו מו"נ, ואלה דבריו:

רמב"ם, מורה נבוכים ג' פרק כ"ד:

הוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר להרבות טובתכם כשתכנסו לארץ. וזה אמת, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה יותר ערבה מן ההתמדה על המנוחה, וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר לא היו יכולים לכבוש הארץ ולא להלחם ביושביה. הנה אמרה התורה זה: "כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלוקים דרך המדבר ים סוף, וחמושים עלו..." כי המנוחה תסיר הגבורה וצוק הפרנסה והעמל יתנו הגבורה, והוא הטובה אשר באה בענין הזה באחריתם.

מורה נבוכים ג' פרק ל"ב:

...שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום... שיהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפכם יולידו רך הלבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הרגלו בשפלות ובעבדות...

יש לעמוד על הביטוי הציורי "ואחרי כן ירחץ ידו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום", הבא להבליט את העובדה הידועה לדורנו יפה כל כך, שאין עבדות ותכונות עבד מוסרות ומסולקות בן רגע כרחוץ אדם ידיו מלכלוכם.

יש להשוות דברי הרמב"ם האלה עם דברי רש"י שהובאו בשאלה ב ובשאלה ג 2. רש"י (וכן גם הרשב"ם) רואה בהולכה זו בדרך רחוקה אמצעי מניעה, חינוך על דרך השלילה, ואילו הרמב"ם רואה כאן חינוך בונה, אמצעי חיובי.

לאחר דברי הרמב"ם גם יקל לתלמידים למצוא פתרון לשאלה א 2, שאין הנשק כשלעצמו פועל פעולתו הנדרשת אם יעדר "רוח הלחימה" הוא דבר מובן לדור הזה. ומודגש היעדר רוח לחימה זה בדברי ראב"ע גם בדבריו שהובאו בשאלה ד, וגם במקום הידוע בפרשתנו י"ד י"ג:

ד"ה התיצבו וראו: ...יש לתמוה, איך יראו מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? והתשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה, הלא תראה, כי עמלק בא בעם מזער ולולא תפילת משה היה כובש את ישראל. וה' לבדו שהוא עושה גדולות, ולו נתכנו עלילות, סבב שמתו כל העם היוצאים ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת שמות.

לשאלה ב יושם לב לדברי רש"י עצמו שבהם קבע את דרכו בבחירת המדרשים.

בראשית ג' ח':

ד"ה וישמעו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.

ומעתה ברור למה לא יכול היה להביא מדרשות אלה שהובאו בגיליון.

עסקנו בדרך רש"י בבחירת מדרשים בכמה גיליונות ועיין שמות תשי"ב ב3, וארא תשי"ג ב2, בשלח תשי"א א4, ובייחוד בשלח תשט"ז, בשלח תשי"א א4. ובייחוד חשובים אותם מקומות, שבהם רש"י עצמו מעיר שיש כאן מדרשי אגדה הרבה, אך אינו מביא אותם. (אלה כנראה מקומות שבהם נראו לו המדרשים חשובים כשלעצמם, אך מכיון שאינם מיישבים את הכתוב או כלשונו (שמות ו' ט') "אין המדרש מתישב אחר המקרא", לא יכול היה להביאם. ועיין גיליון בראשית תשט"ז, גיליון תולדות תשי"א).