"לא תשא" - שבועת שווא

רצוי שעשרת הדברות יהיו נלמדים כל דבור ודבור בפני עצמו. לפיכך גם הקדשנו גיליונות רבים מגיליונותינו כל אחד לדבור אחד. כגון:

                        אנכי                  - גיליון תשי"א

                        לא יהיה לך         - גיליונות תשי"ג, תשכ"ז

                        לא תשא            - גיליון תשי"ז

                        זכור                  - גיליון תשי"ח

                        כבד                   - גיליון תשכ"ב

                        לא תענה            - גיליון תשט"ז

                        לא תחמד           - גיליונות תש"ט, תשכ"ו

הפעם חזרנו שוב לדבור לא תשא.

דבור זה קשה ביותר, ראשית משום שרק בו (מלבד השני שהוא אסור ע"ז) נאמר עונש ונשאלת השאלה – למה נאמר בדבור זה עונש ולא באסור רציחה ולא באסור נאוף וכו' וכו', ושנית מפני שעצם פירוש מילותיו קשה, והצירוף "לשאת שם" הוא רב-משמעות.

בשאלות א', ב', ג', מניחים הפרשנים כמובן מאליו ש"לשאת שם" כאן פירושו לשון שבועה והדיון העיקרי נסב בקושי הראשון שציינו לעיל, מהי חומרת החטא הזה, ביחוד אם מדובר בשבועת שוא שאינה בהכרח שבועת שקר. ואלו בשאלה ד' הובאו משמעויות נוספות לביטוי "נשא שם ה'".

את המושג הוצאת שם שמים לבטלה מרחיבים עוד במדרשים, כגון:

מדרש כתב יד מובא ב"תורה שלמה" של כשר (קפח):

כל המברך ברכה שאינה צריכה, או התפלל תפילה בלא כוונה או בלא זמנה, נושא שם שמים לבטלה, עליו הכתוב אומר: "לא ינקה ה'".

וכשר, מביא עוד ממדרש הגדול "לדברים" –

אמר ר' אליעזר: כל המספר בשבחו של מקום יותר ממה שתקנו נביאים וחכמים נעקר מן העולם, שנאמר (איוב ל"ז כ') "היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע".
אמר רב הונא: אף המברך ברכה שאינה צריכה.

ואולם חוקרים רבים מבני זמננו רואים בדבור "לא תשא" אסור שמוש בשם ה' לרעה, בשתוף שמו ליצירי דמיון, להבל. וכן יפרש מ. בובר דבור זה:

צו הנאמנות לשם שלו, כשלשמו של ה"הוה" באמת, על ידי האסור לישא שם זה אל כל שוא ולשתף בזה איזה יצור שוא בהיותו של זה שהוה. בכך אסורות אמנם עבודת אלילים, עבודת פסילים, עבודה של כשפים; אבל עצם הדבר שלמענו הן אסורות, היא ההכרה וההודאה המוחלטת באדנותו המוחלטת של האדון, בהנהגתו המוחלטת של המנהיג, והעיקר הוא להכיר ולהודות בו כמות שהוא ולא כמו שהיו חפצים להתקינו.

בדרך זו הלך גם קאסוטו בפירושו לספר שמות (עיין גיליון יתרו תשי"ז).

שאלה ג' חשובה ביחוד לגבי ילדים ונוער הפרוצים בשבועות להבל ולריק וגם לשקר.
ראב"ע נלחם כאן נגד בני דורו, ביחוד בפירושו הקצר לספר שמות (שאינו מודפס בחומשים שלנו). ומסיים דבריו שם:

והארכתי בדברים, למען ראיתי את בני גלותנו במלכות ישמעאל ואדום נשבעים בשם בכל רגע, עד שתהיה להם לחוק ולא ירגישו שנשבעו, ואם יוכיחם מוכיח שנשבעו, ישבעו שלא נשבעו...

מלחמה זו חשובה גם היום בהרבה חוגים מחברתנו וביחוד בחברות נוער, וצריך המורה להחדיר ללב תלמידיו וחניכיו את חשיבות המלה הנאמרת, ואף הנפלטת מן הפה בכלל, ודברי הבטחה ושבועה בפרט.