"לא תעשו עוול במשפט..."
ויקרא פרק יט, טו
גם בשנים הקודמות הקדשנו את גיליון קדושים כולו לפסוק אחד בלבד. דווקא בפסוקי פרשה זו(וכן גם לפעמים בפסוקי פרשיות הלכה אחרות) אין להסתפק בקריאת הדברים ובהבנת משמעותם הפשוטה בלבד, כי סכנה שהנוער הלומדם יאמר: והרי הדברים מובנים מאליו והדרישות הנדרשות הן מן הדברים המוסכמים בין בני-אדם – ומה מקום כאן – עוד להעמקה? רק לימוד פסוקי הלכה בתורה שבכתב כפי שנתפרשו בתורה שבע"פ (במדרש הלכה או בפירושים מבוססים על מדרשי הלכה) עלול לחשוף את האור הגנוז בהם גם לעיני הלומד הצעיר וגם ללומד המבוגר. רק אחרי שיראה הלומד כיצד תורה שבע"פ מגדירה את המושגים, מרחיבה או מגדילה את הדרישות, קובעת את היקף תחילתן – רק אז יתרשם הלומד, שאין לפניו "עצות טובות", מיני פסוקי חכמה ומוסר ודברי הטפה גרידא, אלא חוק, משפט – הלכה.
רצוי גם שיפתח המורה בזה שישווה את פסוקנו עם כל הפסוקים המקבילים לו בפרשיות אחרות.
כגון:
"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ"
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"
"שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ"
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן"
(ועיין גיליון דברים תשי"ז, שאלות ב, ג, ד)
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט
לֹא תַכִּיר פָּנִים
וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"
(ועיין גיליון שופטים תשי"ב).
ועוד לפני שפונים הלומדים אל גיליוננו ינסו למצוא מהי הרבותא (החידוש הגדול) שבכל אחד מן הפסוקים. יש לשים לב אל מי מופנים הפסוקים השונים, האם אל הממונה להושיב דיינים, או אל הדיינים או אל בעלי הדין.
(ועיין גיליון דברים תשי"ב שאלה ד3! וכן עיין דברים תשי"ג שאלה ג, ובגיליוננו ב. ויש להסביר שאין זה פשוטו של מקרא).
השאלות הבאות כמעט כולן ג, ד, ה, ו, מבררות רעיון אחד מכל צדדיו, את האיסור של משוא פנים, ומתלבנים כאן אפשרויות שונות של משוא פנים (משוא פנים מתוך מוטיבים נעלים, מתוך רגשות עדינות, מתוך רחמים על עני, מתוך הידור פני תלמיד חכמים, מתוך רצון שלא לבייש, וכדומה – וכולם אסורים). אף משוא פנים שאין לו כל תוצאה ממשית בפסק הדין (שאלה ו).
המתעניין ביחסו של רש"י למקורותיו ובדרכו בה הוא הולך בעיבוד מקורותיו יעיין יפה ב-ד3. חומר לדרכו של רש"י בעיבוד ובניסוח דברי חז"ל (ולפעמים השינוי הוא קל שבקל ובכ"ז משנה פני הדברים לצרכו) יעיין גם:
גיליון:
קרח תשט"ז ב(ג)
וכן עוסקת בשיטת רש"י בפרשנות אף השאלה ז1. ויש להשוותה לשאלה א3 בגיליון שופטים תשי"ב.
ראוי למורה לדבר כאן על הציניות השולטת כרגע בינינו. על חוסר האמון הניתן לאדם ע"י רעהו, ועל הנטייה לפרש כל מעשה – אף המעשה הנראה נעלה יותר, אף מעשה של ויתור לטובת הכלל, של הקרבה עצמית, של התנדבות – על הנטייה לפרש כל אלה לצד הרע, כנובע ממוטיבים בלתי כשרים וכדומה.
שאלה ז2 שוב עוסקת בצד המתודולוגי וכבר דיברנו בשיטה זו של רש"י בהביאו שני פירושים בגיליונות רבים,
כגון:
תולדות תש"ד ב1
(עפ"י המפתח אשר הכינה רחל הרמן מכפר ויתקין)
