ואהבת לרעך כמוך

גם השנה כבגיליונות השנים הקודמות לפרשת קדושים הקדשנו את כל הגיליון לפסוק אחד ויחידי – מאחר שפרשת קדושים "רב גופי תורה תלויין בה" (רש"י פסוק ב, ד"ה דבר אל כל עדת ישראל ) הרי שכל פסוק מפסוקיה מקיף חלקים שלמים של התורה ולכן ראוי כל אחד שלא שעור אחד בלבד יוקדש לו. המורה הרוצה לתת תחילה הקדמה לפרשה זו – יעיין בגיליון קדושים תש"ט ועל הנאמר בו על כותרת פרקנו פסוקים א'-ב'.

כמה פסוקים שבה (כגון י"א-י"ז; ל"ב) אלה שעסקו בהם הגיליונות לפרשת קדושים של שנות תשי"א, תשי"ב, תשי"ג, תשי"ד, תשט"ו, תשי"ז, תשי"ח, תשי"ט –  קרה להם מה שאומר בעל מסילת ישרים ,בהקדמתו על עניינים מסוג זה:

דברים שרוב בני אדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל (=ואין מטילים ספק באמיתותם), אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתותם גלויה לכל, רק בהעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה.

מכיוון שאין בפסוקים אלה קשיים לשוניים, בייחוד אין מה שקוראים בלשון התלמידים "מילים קשות", וגם טעמי מצוות אלה ברורים וגלויים לכל – לכן יש מורים – והם לא מעטים – העוברים עליהם (בייחוד בכתות גבוהות של בי"ס תיכון) בשטחיות ובמהירות, "כי אין בהם מה ללמוד", ונמצאנו מפסידים עולם מלא של חינוך למוסר ולמידות טובות, ואור תורה וזהרה לא הגיה אל תלמידינו. יתר על כן: דברים שאנו נכשלים בהם יום יום במשא ובמתן עם בני אדם, כמעט ששכחנו שהם איסורים מפורשים מן התורה.

ואולם בשום פנים אין לומר על פסוקנו, שהוא השיא אליו עולים הפסוקים החל מפסוק י"א עד י"ח, ושהוא נקרא בפי ר' עקיבא "כלל גדול בתורה" – אין לומר עליו שהוא קל "ואין בו מה ללמד".

יש להעמיד את התלמידים בראש וראשונה על הקשיים הרבים שבו. (א1) הלשוני (אהבה ל... ולא אהבה את), מצוה על דברים שבלב, (א4) גדל הדרישה הנראית סותרת טבעו של האדם (וכבר אמר ר' עקיבא: ספרא ע"ה: חייך קודמים לחיי חברך).

מי הוא ה"רע" (שאלה ב), הוראות שונות האפשריות במילת כמוך – כל אלה מהווים פקעת של קשיים בשלוש מילים אלה, לפני שנגש המורה לפתרונות ראוי לברר כל שאלה בפני עצמה.

בשאלת הדרך כיצד יגיע אדם לקיום מצווה זו עסק גיליון קדושים תש"ד והובאו שם דברי הרמב"ם, הלכות דעות פרק ז', הלכות ז'-ח' ודברי בעל ספר החנוך הסותרים זה את זה. יעויין שם.

לניסוח השלילי המצמצם שנתן הלל לדרישה זו אומר ר' דוד הופמן, (בפירושו לויקרא עמוד ל"ו):

"ואהבת ל..." הוראתו הוא ודאי בהבדל מן "ואהבת את" אהבה המובעת במעשים של חסד. ביחס לה' נאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך". מפני שכל אחד מוכשר לאהוב את ה' בכל לבו, דרוש רק "לדעת" אותו. אבל אין אדם יכול לאהוב כל אדם כנפשו, גם אותו שלא מצא חן בעיניו, אבל עשית חסד חובה היא ואפשרית ביחס לכל אדם, ולכן מתרגם הלל (וכן תרגום יונתן) את פסוקנו: "מה דעלך סני לחברך לא תעבד". נקודת הכובד בפרושו של הלל היא במלת "תעבד" – ולא בהפיכת החיוב לשלילה...

שאין לצמצם את מושג "ואהבת לרעך כמוך" כפי שרוצים לעשות זאת כמה מפרשים ושיש לראות את כל הדרישה לאהבת הזולת כתוצאה ישירה מאמונתנו בייחוד האל בורא שמים וארץ. את זאת מראה בדברים יקרים מאד הרמן כהן, במאמריו על שרשיה של מצווה זו ועל מצווה זו בתורה שבעל פה (מאמרים אלה קובצו יחד והוצאו בהוצאת שוקן בספר קטן):

Der Nachste. Vier Abhandlungen uber das Verhalten von Mensch zu Mensch nach der Lehre des Judentums. Schocken Verlag, Berlin 1935

שם גם דחייה נמרצת ביותר נגד כל הרוצה לראות ב"רעך" לא את כל אדם – את האדם סתם – אלא את האדם מישראל בלבד (ב 3-1).

בייחוד בהצביעו בוויכוחו עם התקפות מצד הנוצרים, על הפסוקים ל"ג-ל"ד שבפרקנו, שאתם יחד יש להבין את פסוקנו. "אהבת הגר, הזר, הוא הגרעין ממנה צמחה מצות אהבת הזולת בכלל...".

היודע לקרוא גרמנית יקרא ספר קטן זה ויתעשר עושר רב בהבנת המצווה.